אני לא יודעת מאיפה להתחיל, כבר ‏שבועיים וחצי עברו מאותו היום שבת השחור הזה .7.10.23
אותו יום ‏שנקטפו יותר מידי פרחי בר יפים ומוגנים.
אתה אחד מהם.
עידני, אני יודעת שלא יצא לי הרבה להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך, אבל עמוק בפנים אני בטוחה שאתה יודע כמה אני אוהבת אותך.
שגיליתי שחזרת לבסיס, לא עברה לי מחשבה לרגע שזה מה שיקרה. ואז קמתי לבוקר יום שבת לא רגיל, אמא אומרת לי שיש מלחמה ואני בהתחלה צחקתי עד שהבנתי שזאת המציאות.
בשלושה ימים הראשונים הייתה לי התקווה הזאת שתחזור. ושאתה בטח עובד עליי, אבל ביום שני בבוקר שהצלחתי לישון באותו לילה, אבא מעיר אותי ב8:00 ואומר לי תתארגני נוסעים לקיבוץ עידן נהרג !!
לא חשבתי שבן אדם יכול לבכות ככה.
בדקתי את כל הרשימה של החיילים שפרסמו ובדקתי שזה לא אתה שם. אבל אז גם אתה נוספת לרשימת מלאכים הנוראית הזאת, הילד הכי יפה שיש לו את החיוך הכי מתוק .
בן 20 ולנצח תישאר צעיר בשנות העשרים שלך.
דוני, יש עוד כל כך הרבה דברים להגיד ולספר עליך אבל אני פשוט לא מצליחה הלב והנפש כבר לא עומדים בזה. הבטחתי לך שאני אשמור על יובל ואשמח אותה ואחבק אותה.. כמה אנשים אוהבים אותך שבאו לספר מי איזה עידן הם זכו להכיר.
בכל סיפור נשארת אותו עידן, שתמיד היה דואג לכולם, שאכפת לו, חברותי, משפחתי, כי זה הערכים שלך פשוט ילד טוב.
בן דוד שלי, אני מבטיחה שאמשיך לספר את הסיפור שלך לכל מי שרק אפשר ואפשר.! על איזה גיבור היית ותישאר. גיבור ישראל של מדינה שלמה ובעיקר שלנו המשפחה,
בחרת כמו תמיד לפעול בלי לחשוב לרגע על מה יקרה. ואם כבר להילחם ולהיהרג אז רק למען המדינה שלך והחברים והמשפחה. אני כבר לא כועסת אני גאה !!! אני לומדת להשלים אם זה שכלום לא יחזיר אותך אליי.
אבל בטוחה שאתה תמיד איתי מסתכל, שומר דואג, מביט ומחייך מלמעלה בגן עדן .
אנחנו בוחרים בחיים כמו שאתה היית רוצה…
קשה שעכשיו זה לדבר הווה ולהרגיש עבר, פתאום העולם נהיה כל כך קטן. הכל מתגמד ותופס פרופורציות אחרות. ושוב יעלה הבוקר ושוב אותו הלופ הזה. של למה אני מכולם צריכה לחוות כאלה ניסיונות?!
אני לפעמים מרגישה קצת בדיכאון אפילו שאומרים לי שאתה גיבור.
אף אחד לא מבין, עידני גיבור ישראל, אני אוהבת אותך ואמשיך לספר לכולם מי אתה! בגאווה גדולה אני אוהבת אותך ותמיד אמשיך.
בבקשה תחזור אפילו לעוד דקה אחת ‏תנוח על משכבך בשלום בגן עדן מלאך יפה שכמוך😇
אני אוהבת אותך שני❤️❤️‍🩹