יום שלישי ה 4.10 זאת הפעם האחרונה שראיתי אותך וכמה לא מפתיע שזה היה במשחק של הפועל שנסענו אליו ביחד.
בדרך עוד הספקנו ללמוד את כל שירי השחקנים החדשים לקראת פתיחת העונה ועוד אפילו הצלחנו להנות מניצחון. בגלל שהייתי אמור לטוס לתאילנד אז כשחזרנו לקיבוץ נפרדנו ואמרת בציניות שלך שזאת פעם אחרונה שאנחנו שנתראה כי אתה גם נסעת לסגור שבת אבל אני אמרתי לך שאני מאמין שאחזור מהר מהטיול ונחזור שוב לנסוע למשחקים ביחד.
מי היה מאמין שהיום למילים שלך תהיה משמעות אחרת. מאז אותו יום אני מחכה לך, שתבוא לראות איתי עוד משחק, לשיר עוד שיר, להתמרמר בדרך חזרה אחרי הפסד או לחזור צרודים אחרי ניצחון.
אבל אולי בעצם אתה מחכה לי, עם קהל עצום של אוהדים שבטח אירגנת לך שם למעלה כי אני בטוח שגם שם למעלה אין מצב שאתה מפספס משחק.
אוהב אותך אחי ומקווה שאתה במקום טוב ושאתה דואג ושומר עלינו מלמעלה, אנחנו בינתיים דואגים להראות לכולם מי אתה היית.
היום זה כבר המשחק השלישי שאני אראה בלעדיך והכיסא האדום שהבאת לי עדיין עומד לו ריק ומחכה לך שתבוא לשבת איתי לראות אותו משחק.
לא מעכל שזה לא יקרה שוב לעולם.
ענבר קון