בת דודתו שי-לי
היי עידני, היי בן דוד שלי אני עדיין לא מעכלת שאני רושמת את זה ואני מדברת עליך בלשון עבר.
אני עדיין לא מעכלת שעברו כבר 33 ימים מאז השבת השחורה, מאז שלקחו לי את בן דוד שלי. לא מעכלת שאתה חלק מ 1400+ נרצחים וקורבנות של היום השחור הזה, לא הגיוני לעכל דבר כזה.
לא חשבתי איי פעם בחלום הכי רע שלי שאני יהיה בהלוויה של בן דוד שלי בגיל 13 לא ממש לא.
אני זוכרת כשהכל התחיל זה היה השביעי באוקטובר, אני קמתי באחד עשרה בבוקר לזוועות שעם ישראל קם אליו. אני זוכרת שהדבר הראשון שעלה לי בראש, מה איתך ואם אתה בסדר וישר הלכתי לאמא ושאלתי אותה אמא עידן בבסיס והיא אמרה לי שכן.
בשלושה ימים הראשונים הייתי אופטימית, הייתי בטוחה שאתה פשוט בשטח לוחם ואתה לא יכול להיות בטלפון, כי אנחנו מכירים אותך, אתה תילחם עד הרגע האחרון שלך, אבל כנראה שביום שבת בשביעי לאוקטובר זה היה היום האחרון שלך.
יש משפט שאומר ״ה׳ לוקח את הטובים ביותר״ והם באמת לקחו את הטוב ביותר הם לקחו אותך.
אני לא אשכח לעולם את הבוקר שאמרו לי מה קרה.
אני זוכרת שאמא אומרת לי לקום ואומרת שהולכים לקיבוץ, בהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה ממני כי רק קמתי אחרי יומיים שלא ישנתי, אז שאלתי מה קרה והיא אמרה עידן נהרג.
באותו רגע לא הפסקתי לעצור את הדמעות, אני לא אשכח את הבוקר הזה, לעולם זה הבוקר שבו הודיעו לי שבן דוד שלי נהרג. עידני אני באמת כל כך גאה להיות בת דודה שלך, תמיד שמתחילים לדבר, לכולם אני אומרת בגאווה גדולה מי אתה ומה הסיפור שלך, כי מגיע לך שכולם ידעו מי היית ואני מבטיחה לך שאנחנו ננציח אותך וכולם ידעו מי זה עידן רז.
עידני אני כל היום מתפללת שאתה בסדר ושאתה חיי ושאתה פשוט בשטח לוחם ורק מתפללת שאני בחלום רע, אבל רק הלב חושב ככה המוח כבר יודע. אבל אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה ואתה איתנו תמיד בלב תמיד לנצח נצחים.
אבל אני יכולה להגיד לך שבלב אני מרוסקת.
אני רושמת את זה וגם אחרי חודש לא מעכלת שאתה לא כאן.
תנוח על משכבך בשלום עידני ,
אוהבת אותך לנצח נצחים שי-לי❤️‍🩹