עידני אח שלי, לכולנו ברור איזה בנאדם היית ומה אתה עדיין מסמל בשבילינו, אז אני רק אספר לכל מי שקורא את זה על חוויה שלנו ביחד, אחת מתוך עוד מיליון אחרות, שיכולה רק להעלות חיוך למי שהכיר ואוהב אותך, ולהראות קצת מי אתה לכל מי שלא זכה להכיר אותך כמונו.
אז החוויה ההיא הייתה בחופשה בבולגריה – שהיו לנו בה כמות חוויות מטורפת, מהמוזיקה באוטובוס הלוך ועד לפוני המפורסם (למי שזה אומר לו משהו), אבל בחרתי דווקא את הפעם ההיא שעשינו קייאקים.
ברור שהיינו באותו קייאק, והגיע קטע בנחל שהמדריכה שהייתה איתנו בקייאק עצרה אותנו ואמרה שעכשיו חייב להיזהר כי מסוכן, אסור לעמוד ובטח שלא לקפוץ או שום דבר בסגנון..
אנחנו שרגילים לקייאקים בכפר בלום, הנהנו יפה והמשכנו כרגיל, אז כשהתקרבנו קצת לקייאק הבא מי אם לא אתה נעמד בקצה הקייאק עם כוונה לקפוץ לכיוונו.
תוך 2 שניות מאותו רגע, המדריכה (שהתבררה כגורילה רצינית) הטיסה אותך אחורה, ריתקה אותך לרצפה של הקייאק ואמרה לך משהו בסגנון של “לא הבנת מה אמרתי?!”. אתה הסתכלת עליה, היא הסתכלה עליך, וכולנו מסביב בהלם איך היא עשתה לך כזה איפון. מאותו רגע ישבת לידה ולא זזת, עם החצי חיוך האופייני שלך, ומידי פעם סיננת אלינו משפט בסגנון של “מה היא כבר תעשה לי, תוציא אותי מהקייאק?”
אז זאת חוויה אחת מתוך מיליון אחרות, אבל ככה נזכור אותך אח שלי, מצחיק וחייכן כמו שאתה וכמו שתמיד היית.
עידני אם הייתי יכול הייתי ממשיך לכתוב עוד שבוע, החוויות לא נגמרות.
מתגעגע אליך באמת אחי.
אוהב אותך, זייד הצדיק ❤️