עידן, דוןדון שלנו, אחי היקר.
הלב מלא בזיכרונות והוא תהום ריקה. עדיין לא מאמין ומעכל שאני צריך לדבר עליך בלשון עבר.
עברנו כל כך הרבה ביחד במשך 20 השנים האלה – חו”ל, מסיבות, חומוס נעורון, פעילויות ואפילו ירדנו לאילת עשרות פעמים. תמיד היית שם בשבילנו עם חיוך קטן.
לכל מצב, לכל בעיה היה לך פתרון ולפעמים גם בדיחה. כמה שמחה, צחוקים, בידור, יזמות הטמעת.
תמיד כשהיית בא הביתה אתה הראשון שכתב “יושבים” “יומנגס”.
אני זוכר שישבנו פעם אחת בדירה שלך ושיחקנו פיפא ופשוט נכנעתי כי ידעתי שמי שאני משחק מולו ינצח לא משנה מה.
כמה אהבת את גולני והמשחקי פז”ם, זוכר שבאת אליי ואמרת לי ”ירין תושיט ת’יד” ונתת לי הצלפה עם הדיסקית, פעם ראשונה לא כאב פעם שנייה כן.
ביום שחגגנו לקיבוץ 85 שאלתי את אבא שלך “עידן הגיע” ואמר לי כן והתחלתי לחפש אותך עד שתפסתי אותך ליד המועדון עם בת זוגתך יובל ונתתי לך חיבוק שלא אשכח לעולם.
יום לאחר מכן שמעתי את הקול שלך בטלפון. קול שיישאר איתי לנצח נצחים.
אני נפרד ממך בהצדעה – גיבור, לוחם, שכן.
אוהב אותך אחי היקר, שמור עלינו מלמעלה ולעולם לא תצעד לבד 💔יהי זכרך ברוך