עידן יקר,
אני בכלל לא מאמין שאני כותב את זה, מי כמוני שיודע מה הוא קשר בין בני שכבה בקיבוץ וחברויות מצומצמות, שהן הרבה מעבר לזה, כי שם הכל קורה.
גדלנו מגיל 0 ביחד ועד הרגע האחרון.
במהלך כל הילדות והנעורים היינו מעבירים את הזמן יום יום ביחד אם בנעורון, באורווה, בכיתה, בכדורעף, בבתים, נסיעות ובכל מקום אחר עד רביעי האחרון בחומוס בסוכה.
אתה גיבור ואני מאחל לעצמי שיעריצו אותי כמו שאני מעריץ אותך, יש לך לב זהב אתה חתיך רגיש אכפתי אוהב וווינר!
תמיד ידעת לאכול טוב, מה הכי טעים והיית הכי חיי את הרגע שיש.
אתה סמל וגאווה לכל אחד שצעד לצידך לכל אחד היו איתך חוויות שרק אתה והוא הכרתם.
ידעת גם להיות אתה לעצמך,
אנחנו נזכור אותך תמיד עם חיוך על הפנים.
כואב לנו מאוד, זה לא נתפס ולא יודע אם ייתפס אבל אתה איתנו בלב,
תמיד אנחנו ניפגש למעלה חבר ואני אשלים לך את הכל
כפיר